משפט 1. הוכחת חוק אי רציפות הטבע
א. כל תנועת אגיד (כל חלקיק או מסה בשפת מיקסומיה) במציאות הטבע, היא תמיד הקטנה ביותר והיא > 0, ומחייבת אי רציפות. לכן, הרציפות אינה חלק מהטבע.
ב. אי רציפות התנועה חייבת להיעשות בקפיצה קוונטית ללא זמן (אפס זמן). זהו חוק יסוד 1 של הטבע שייקרא: "חוק אי רציפות הטבע".
ג. הוכחה בניסוי מחשבתי של חוק אי רציפות הטבע אינה נזקקת להנחות ואין אפשרות להוכיח אי רציפות הטבע בשום ניסוי אמפירי, כי היא נעשית ללא זמן.
ד. מכאן שכל שיטת ההנחות והניסויים האמפיריים של הפיזיקה מופרכים, כולל המתמטיקה של הפיזיקה וכל שיטת ההוכחות של הפיזיקה מחמת התבססותן על הנחת רציפות הטבע שאינה חלק מהטבע, והיותן סותרות את חוק אי רציפות הטבע.
הוכחה 1.
משפט 1א. כל תנועת אגיד במציאות הטבע, היא תמיד הקטנה ביותר והיא > 0, ומחייבת אי רציפות. לכן, הרציפות אינה חלק מהטבע.
הוכחה 1א. כל אגיד בטבע הוא בעל מסה פיזית > 0 אחרת לא היה קיים בטבע, וכדי להתקדם חובה עליו לבצע תנועה לא רציפה בגודל a0> 0, (שאינו חייב להיות זהה, אלא, יכול להשתנות), אחרת לא יכולה להתבצע שום תנועה בטבע. זאת מכיוון שרק כך האגיד מנתק עצמו באופן מוחלט ובפועל מהמקום הקודם (האפס), למקום הבא, וכך הלאה. התנועה הלא רציפה יוצרת "ריק" (מקום ריק מתנועה) בו לא ידוע תוואי התנועה שעובר האגיד, הנעשית בדרך לא ידועה לאדם. מכאן שקיימים שני מופעים של האגיד, בפתיחה ובסיום התנועה, כשביניהם ריק מתנועה, שהיא אי רציפות בין המקום הקודם למקום הבא, ללא שום מידע על תוואי התנועה. למעבר הזה ממקום למקום היוצר את "אי רציפות" שהיא "ריק" מתנועה ניקרא "קפיצה קוונטית".
את הריק מתנועה הנוצר עקב ההתנתקות המוחלטת, אין אפשרות להקטין, כיוון שהתנועה כבר בוצעה בפועל, ולכן היא סופית ואין אפשרות לשנותה ולהקטינה בדיעבד, ולכן, גם גודל הריק מתנועה הוא סופי. לכן, התנועה שנוצרה היא גם הקטנה ביותר בגודל a0> 0, ואין קטנה ממנה. למשל, התנועה בגודל a1כך ש a0>a1 >0 לא יכולה להיכנס ביניהן, כי אז a0 אינו גודל התנועה הקטן ביותר, ולכן כל a1= a0, שהיא הקטנה ביותר, כמודגם בתרשים א. ניסיון להמשיך ולהקטין את התנועה במחשבה עד אינסוף לעבר הגבול סותרת את מציאות הטבע, כיוון שהתנועה כבר בוצעה בפועל. מכאן, שכל תנועה של כל אגיד בטבע היא סיכום של התנועות הקטנות ביותר, הנעשות בדרך של אי רציפות, ולכן, כל הטבע מתנהג באי רציפות. בזאת מוכח כי הקמת הטבע וקיומו מותנים דבר ראשון באי רציפות של התנועה, אחרת אין טבע. אי הרציפות היא חוק טבע, שאינו מתבסס על שום הנחה. מכאן מוכח כי הרציפות אינה חלק מהטבע. מש"ל
הסבר הטעות של ניוטון ולייבניץ: קיום התנועה הקטנה ביותר של אגיד A שהיא a0 אינה מאפשרת אם כך קיום תנועה קטנה ממנה a1. אולם, ניוטון ולייבניץ התעלמו מכך והמשיכו במחשבתם המוטעית בהקטנת התנועה הקטנה ביותר בטבע a0 כך ש a0> a1 > 0 ואח"כ a0> a1 > a2> 0 וכך הלאה כמודגם בתרשים ב המוכיח כי למרות שאין אפשרות במציאות הטבע ליצור תנועה קטנה מ a0, ניוטון ולייבניץ, לא היו מודעים לאי הרציפות, שכן, רק תורת מיקסומיה מוכיחה את קיום אי הרציפות. לכן, שניהם התבססו על הנחת רציפות הטבע השגויה שאינה קיימת בטבע, בנו את מושג השאיפה לגבול שהוא בתרשים זה האפס (0) המבוסס על רציפות הטבע המופרכת במשפט 1. מכאן שאין שום אפשרות לא לשאיפה ולא ליצירת הגבול אפס (0) במציאות כפי שביצעו ניוטון ולייבניץ במחשבתם, בגלל שלא קיימת רציפות בטבע, כפי המוכח עתה. מש"ל.
תמיכה נוספת המוכיחה את טעות ניוטון ולייבניץ. השאיפה לגבול אפס (0), לפי ניוטון ולייבניץ מוכיחה כי לעולם לא ניתן להגיע לגבול שהוא האפס (0) עצמו. לכן, יצירת הגבול על ידם הינה טעות כפולה: ראשית אין שום שאיפה לגבול לעולם כאשר קיימת אי רציפות, ושנית, הקטנה של תנועת אגיד A לעולם לא מגיעה לגבול עצמו שהוא האפס (0). מכאן שניוטון ולייבניץ ביצעו "עיגול פינות" הסותר אמת מדעית, רק כדי שלא לוותר על הכלי הנוח אך השגוי שפיתחו, שהוא החשבון הדיפרנציאלי והאינטגראלי (חדו"א). מש"ל.
תורת מיקסומיה מוכיחה במשפטים 17- 24 כי החשבון הדיפרנציאלי והאינטגראלי (חדו"א) מופרך בשורש כיוון שאין רציפות בטבע, וכן מופרך ע"י מיקסומיה במשפט 25 מושג האינסוף. לכן, יש לבטל את חדו"א וליצור במקומו מתמטיקה אחרת המבוססת על אי רציפות הטבע. מש"ל.
משפט 1ב. אי רציפות התנועה חייבת להיעשות בקפיצה קוונטית ללא זמן (אפס זמן). זהו חוק יסוד 1 של הטבע שייקרא: "חוק אי רציפות הטבע".
הוכחה 1ב. קיימת תמימות דעים בין הפיזיקאים כי הזמן נוצר עם הקמת הטבע. הזמן הוא פונקציה של האירועים הפיזיים שהם תנועות אגידי הטבע שכל אחד מהם > 0, אחרת לא היה קיים בטבע. לפיכך, הזמן אינו גורם עצמאי, שכן, הוא תלוי באירועים הפיזיים בטבע שהם סיבה ותוצאה, ותנועות הטבע קודמות לזמן. לפי משפט 1א. מעצם קיום מציאות הטבע, כל אגיד i בטבע חייב בהתקדמותו לבצע תנועה לא רציפה בגודל ai> 0, שהיא הקטנה ביותר לאותו אגיד i ומוכח כי אין קטנה ממנה, כי רק כך הוא מנתק עצמו באופן מוחלט מהמקום הקודם וכך הלאה בכל תנועותיו. לכן, גם הזמן, המותנה בתנועות הטבע הפיזי הלא רציף, חייב להתנהג בדרך פיזית זהה ותואמת לתנועות האגידים. הזמן חייב להתקדם תוך התנתקות מוחלטת מהמקום הקודם של הזמן הקודם, לזמן הבא וכך נוצר ריק מכל תנועה של זמן בין כל שתי יחידות זמן. לכן, גם תנועת הזמן לא רציפה בטבע:
למשל, אם היה רק אגיד אחד בטבע, הזמן היה נוצר לפיו, ומכיוון שתנועת האגיד לא רציפה, גם תנועת הזמן המתבססת עליו חייבת להיות לא רציפה. בפועל קיימים בכל רגע נתון כמות אגידים רבה ועצומה בטבע, ולמרות זאת כמותם ניתנת לספירה. לכן גם כמות תנועותיהם, שכל אחת מהן בנפרד לא רציפה הינה ברת ספירה. ומכאן שגם תנועת הזמן הינה פיזית, וניתנת לספירה כמותית ולכן הזמן תמיד מקיים אי רציפות בטבע ולעולם אינו מקיים רציפות. כיוון שהזמן מקיים אי רציפות, כמו התנועה הפיזית של אגידי הטבע, הרי הריק עצמו נטול תנועות של יחידות זמן. לכן סכימה של כל ריק הזמן שהיא אפס, תוצאתה גם אפס, ומכאן שאין זמן בטבע. אם הזמן הוא "עצמאי" גם אז התוצאה זהה ואין זמן בטבע, אלא, רק מאורעות של סיבה ותוצאה. לכן, משפט 6 מוכיח כי הזמן הוא אשליה אשר נוצר בשהייה בין כל שתי קפיצות קוונטיות ומקורו בהמצאת האדם, ולא במציאות הטבע. אי רציפות התנועה שהיא קפיצה קוונטית ללא זמן (אפס זמן) הינה חוק יסוד 1 של הטבע שייקרא: "חוק אי רציפות הטבע". מש"ל.
משפט 1ג. הוכחה בניסוי מחשבתי של חוק אי רציפות הטבע אינה נזקקת להנחות ואין אפשרות להוכיח אי רציפות הטבע בשום ניסוי אמפירי, כי היא נעשית ללא זמן.
הוכחה 1ג. הוכחת חוק אי רציפות הטבע נעשית במחשבה של האדם בדרך של ניסוי מחשבתי אשר אינו סותר את מציאות הטבע, כפי שלמשל קרה בהסבר טעות ניוטון ולייבניץ בהוכחה 1א. מכיוון שחוק אי רציפות הטבע הוא חוק יסוד 1 של הטבע, אין צורך להניח שום הנחות מקדמיות ואקסיומות לגביו שכן תנועה מחייבת התנתקות מוחלטת מהמקום הקודם, כל פעם מחדש, היוצרת "ריק", אחרת אין טבע. מש"ל.
בהוכחה 1ב. מוכח כי אין זמן בטבע, כיוון שהקפיצה הקוונטית של כל אגידי הטבע, היוצרת "ריק" מתנועה נעשית ללא זמן (אפס זמן). לכן, לעולם אין ולא תהיה אפשרות להוכיח בשום ניסוי אמפירי הנעשה על ידי אדם את חוק אי רציפות הטבע. מש"ל.
משפט 1ד. מכאן שכל שיטת ההנחות והניסויים האמפיריים של הפיזיקה מופרכים, כולל המתמטיקה של הפיזיקה וכל שיטת ההוכחות של הפיזיקה מחמת התבססותן על הנחת רציפות הטבע שאינה חלק מהטבע, והיותן סותרות את חוק אי רציפות הטבע.
הוכחה 1ד. הוכח במשפט 1א כי הרציפות אינה חלק מהטבע. במשפט 1ב הוכח כי אין זמן בטבע. במשפט 6 הוכח כי הזמן הוא אשליה שהמציא האדם לנוחיותו. במשפט 1ג הוכח כי ההוכחה בניסוי מחשבתי של חוק אי רציפות הטבע אינה נזקקת לשום הנחות וגם אין אפשרות להוכיחה בשום ניסוי אמפירי. מכל המצטבר עולה בהכרח כי מכיוון ששיטת ההנחות והניסויים האמפיריים של הפיזיקה מבוססים על הנחת רציפות הטבע שאינה חלק מהטבע, ועל כך שיש זמן בטבע, ולעולם לא על חוק אי רציפות הטבע שרק הוא הנכון המוכיח כי גם אין זמן בטבע, לכן, כל שיטת ההנחות והניסויים האמפיריים של הפיזיקה מופרכת. מוכח במשפט 3 הנזק האיום שגרמה הנחת הרציפות השטחית לאנושות, בכך שלא איפשרה להגיע למקור הסיבתיות שיצר ממש קטסטרופה עד כדי אפשרות להכחדת העולם והמין האנושי. משפט 3 אף מוכיח כי בניגוד לכל היגיון מדעי, אפילו לא נבדקה במהלך כל אלפי השנים הנחת אי רציפות הטבע שהייתה מוכיחה לפיזיקאים כי אלהים ברא את הטבע וכי קיים קשר ישיר בין DNA האדם ל DNA הטבע, והוא מקור האיום על הכחדת האנושות תוך 25 שנים. כיוון שהמתמטיקה של הפיזיקה, מבוססת על הנחת רציפות הטבע, ועל כך שיש זמן בטבע גם היא מופרכת, בסותרה את חוק אי רציפות הטבע. כך, למשל מופרך החשבון הדיפרנציאלי והאינטגראלי (חדו"א) (משפטים 17- 25), והאינסוף גם מופרך (משפט 25). מש"ל.